היא הרסה את מקדש אפרודיטה מהמאה השנייה, שהמסורת החזיקה נבנה מעל קבר המושיע, ובנה בנה את בזיליקת הקבר באותו מקום. במהלך החפירה מצאו פועלים שלושה צלבים. האגדה מספרת כי זה שעליו מת ישוע זוהה כאשר מגעו ריפא אישה גוססת.


הצלב הפך מיד לאובייקט של הערצה. בחגיגת יום שישי הטוב בירושלים לקראת סוף המאה הרביעית, על פי עד ראייה, העץ נלקח מתוך מיכל הכסף שלו והניח על שולחן יחד עם הכתובת פילטוס הורה להציב מעל ראשו של ישו: ואז "כל האנשים עוברים אחד אחד; כולם להשתחוות , נוגעים בצלב ובכתובת, תחילה עם מצחם, אחר כך בעיניהם; ואחרי שנישקו את הצלב הם ממשיכים הלאה".


עד עצם היום הזה, הכנסיות המזרחיות, הקתולית והאורתודוקסית כאחד, חוגגות את התרוממות הרוח של הצלב הקדוש ביום השנה בספטמבר למסירות הבזיליקה. החג נכנס ללוח השנה המערבי במאה השביעית לאחר שהקיסר הרקליוס החזיר את הצלב מהפרסים, שנשאו אותו ב -614, 15 שנה קודם לכן. על פי הסיפור התכוון הקיסר לשאת את הצלב חזרה לירושלים בעצמו, אך לא הצליח להתקדם עד שהסיר את בגדיו האימפריאליים והפך לצליין יחף.


חג הצלב הקדוש נחגג ב -14 בספטמבר.