בירת האזור האוטונומי של מדיירה מופיעה בעמדה בולטת מאוד, לאחר שרשמה עלייה משנה לשנה של 37.5% בשכירות החציוניים ברבעון השני. העלייה עשויה להיות מוסברת, בין השאר, על ידי הלחץ בחיפוש אחר דיור לגור בו, עם עלייה של 40% במספר החוזים החדשים.

לאזור המטרופולין של פורטו ערך חציוני למ"ר של 8.89 יורו, מה שמציב את שכר הדירה החציוני באזור זה במקום החמישי בדירוג הלאומי.

האלגרבה (9.52 יורו/מ"ר), חצי האי סטובל (10.07 יורו/מ"ר), האזור האוטונומי של מדיירה (10.26 יורו/מ"ר) - שהוא האזור השני הכי "יקר" במדינה - הם בעלי המחירים הגבוהים ביותר, ובחלק העליון, ליסבון רבתי (12.99 יורו/מ"ר).

לחוף אלנטז'ו יש שווי שכר דירה קרוב לזה הנהוג באזור המטרופולין של פורטו, עם 8.52 יורו/מ"ר למ"ר. ששת האזורים הללו הם מעל הממוצע הארצי של 8.08 יורו/מ"ר. בתחתית הטבלה נמצאים אזורי טמגה אה סוזה, אלטו אלנטז'ו וטרס-אוס-מונטס, שם ניתן לשכור בית בפחות מ -4 יורו למ"ר

.

בהקשר של אזורי משנה של NUTS III ועיריות עם יותר מ -100 אלף תושבים, רק האיים האזוריים (-2.8%) ואלטו אלנטז'ו (-0.3%) רשמו ירידה בערך הממוצע של דמי השכירות בהשוואה לרבעון השני של 2024 לתקופה המקבילה אשתקד.

באופן לא מפתיע, ליסבון ממשיכה להיות העירייה "היקרה" ביותר להשכרת בית, עם בית של 100 מ"ר בעל שכר דירה חציוני של 1,600 יורו. הבירה, לעומת זאת, אינה עומדת בקצב האצת עיריות אחרות, שם השוק העניש יותר את מי שרצה לגור שם

.

בליסבון, השינוי משנה לשנה בדמי השכירות החציוניים ברבעון השני עמד על 5.1%, פחות ממחצית מהממוצע הארצי של 11.1% עבור 22,181 חוזי הדיור שנחתמו - מספר המייצג עלייה של 6.9% בהשוואה לתקופה מינואר עד מרץ.