יש לי תחושת כיוון טובה למדי ולעתים רחוקות אני זקוק לעזרת GPS, היוצאים מן הכלל הם מרכזים עירוניים עמוסים שאני לא מכיר, או המיקום הכפרי הפראי והצמרני מדי פעם.

בראגה נכנסת לקטגוריה הקודמת, למרות שאני חושב שאני מכיר את העיר, אלא אם כן אני הולך באותו מסלול בדיוק בכל פעם אז בסופו של דבר אני חם, מיוזע ומבוכה - ובכל זאת לא יהיה איפה שאני רוצה להיות.

לקטגוריה האחרונה נופלת סרה אמרלה בפארק הלאומי פנדה-ג'ראנס, שכן למרות שיש רק כמה כבישים שאפשר אפילו לחשוב עליהם לנהוג, ישנן מספר הסחות מבוי סתום קטנות המוסוות בכבדות לכביש שאתה רוצה. המבוי סתום הקטנים האלה מוסווים בצורה כל כך ערמומית שאפילו הסניווט במכונית נכנס לבלבול וגם הוא נהיה די חם, מזיע ומ

בוכה.

אתה מזהה את התרחיש כאשר המכונית האחרת היחידה שראית תוך שעה עוברת בכיוון ההפוך עם נהג חם, מיוזע ומבוכה ליד ההגה. בקרוב תגלה מדוע. הדרך בה נסעת - כפי שכנראה הנהג השני היה כעשר דקות קודם לכן - כביש שהיית בטוח שהוא פונה לאנטר-אמבוס-אוס-ריוס, מוביל למעשה למסלול בוצי מחוץ לעיר מתמוטט.

אתה מבצע סיבוב ללא רבב של עשרים וארבע נקודות על המסלול הצר - הישג שהוא בלתי אפשרי מבחינה טכנית מכיוון שרוחב הכביש פחות מבסיס הגלגלים של המכונית - אבל איכשהו אתה עושה את זה בלי 1) לגרד על קירות האבן או 2) לצלול מעל המצוק. שני החקלאים העובדים ליד הכביש בשדה שלהם אפילו לא טורחים להביט למעלה.

קרדיטים: תמונה שסופקה; מחבר: Fitch Oâ'Connell;

מפות

פרופסור גוגל שולח כמובן נהגים בדרך זו פעמים רבות ביום אחד. הגברת עסוקה במושב הנוסע, מגבירה את כישורי קריאת המפות שלה בעזרת ספר מפות בן עשר שנים, אך נראה שהדרך בה אנו נמצאים - עתיקה ככל שהיא - אינה מסומנת

.

קבוצה של אופנוענים קורצים מתוך נתיב נסתר לפנינו, וגורמת לבלמים שלנו להיבדק בצורה קצת בוטה. במקום לזלזל על המו טארדים, אנו מודים להם, על כך שעצרו באותו מיקום מדויק אנו רואים כעת כי לנתיב הנסתר שממנו הם יצאו יש גם שלט נסתר. זה מצביע על לאן אנחנו רוצים ללכת. יש להניח שהדרך בה היינו, שנראתה כבישית סבירה (בחלקים אלה) הובילה למסלול בוצי נוסף, לעובדים נטושים וחסרי עניין

.

פקק תנועה

עד מהרה הגענו לפקק, למרות שהיינו הפקקים היחידים בו. השאר כללו תריסר בקר קאצ'נה ארוכי קרניים והם לא החליטו לאן ללכת, אם כי לפחות נראה שהם מסכימים שהם לא רוצים להיות על הכביש. הם זמזמו והם הסתכלו על השדות הסלעיים בכל צד של הכביש אבל לא רצו ללכת לשם מסיבות שאנחנו בני האדם בלבד לא יכולנו להבין, למרות שהגישה נראתה פשוטה עבור בקר עם רגליים בטוחות כמו החיות היפות האלה. לא, נקודת הגישה שהם רצו הייתה, כמובן, מאחורינו.


אחד מהם הביט ישר פנימה דרך השמשה הקדמית ונתן מבעץ אדיר. ברור שהוא ביקש מאיתנו לגבות. הנדעתי בראשי. לא התכוונתי להתהפך בכביש הזה. להתקדם היה קשה מספיק. היה קרב של צוואות. האם אי פעם ניסית להערים על פרה? חיה ענקית של קאצ'נה עם קרניים ענקיות בזה? אני לא ממליץ על זה. בסופו של דבר ניצלתי מתבוסה מבישה על ידי החלטה פתאומית של שור פחות מתעמת לחצות על פני המכונית, כשקרנותיה הענקיות בקושי מנקות את הגג. בסופו של דבר, זה שאיתו עסקתי בגפרור בוהה חמק משם כדי לעקוב אחר שאר העדר, אם כי אני משוכנע שזה היה זה שדחף את המכונית בחדות כשהיא חלפה.

כל זה לקח הרבה יותר זמן ממה שציפינו ועכשיו הרגשנו די מנקרים, לאחר שהחמצנו ארוחת צהריים בכל ההתרגשות, אז כשהגענו סוף סוף לבית קפה בקצה אמבוס-אוס-ריוס, עצרנו לבדוק אם יש להם חטיפים. האדם היחיד במקום היה אישה מבוגרת שכבשה באחד השולחנות - ואני מתכוון לכבוש אותו: נראה שהיא זורמת על כל השולחנות. היא קראה שם דרך דלת פתוחה. אולי היא למדה את מיומנות הקול הזו מהעדר במעלה הכביש. קול מהדהד ענה ממלכה רחוקה כלשהי וכעבור זמן מה הגיעה אישה לוהטת ומוטרדת למדי. ברור שהפרענו לכל משימה מסתורית שהיא עשתה למטה במורד הגבעה. היא הנידה בראשה בעצב. כל מה שהיה להם להציע היו כמה עוגות די נטושות למראה. נענדנו בראשנו בעצב בתורו, יותר בצער על כך שהפרענו לה מאשר על מצבה העצוב של הקונדיטוריה. יש מסעדה בהמשך הכביש ואחי ישמח להאכיל אותך, היא אמרה לנו. היא הבזיקה חיוך פתאומי בוהק, סוג החיוך שמביא אור שמש לחדר חשו

ך.


Author

Fitch is a retired teacher trainer and academic writer who has lived in northern Portugal for over 30 years. Author of 'Rice & Chips', irreverent glimpses into Portugal, and other books.

Fitch O'Connell